<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן כ"ה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
גוי שנמצא בבית הגת אם יש בו לחלוחית יין כדי שיבלול בו הכף עד שתבלול בו הכף לכף שניה צריך להדיח כל בית הגת ולנגב ואם לאו מדיח בלבד.
גוי שנמצא עומד בצד בור של יין אם יש לו מלוה על היין אסור לפי שלבו גס בו ושולח ידו ומנסך ואם אין לו מלוה עליו מותר בשתיה.
<h2>דף סט:</h2>
זונה גויה במסבה של ישראל היין מותר לפי שאימתם עליה [ולא תגע] אבל זונה ישראלית במסבה של גוים היין שלפניה בכליה אסור שאין אימתה עליהן ונוגעין ביין שלא מדעתה.
<h2>דף ע.</h2>
אוצר של יין שהיו חביותיו פתוחות ויש לגוי חביות אחרות באותו פונדק ונמצא הגוי עומד בין החביות הפתוחות של ישראל אם יהיה נתפס עליו כגנב היין מותר בשתיה שמפחדו ויראתו אין לו פנאי לנסך. ואם אינו נתפס עליו כגנב אלא שהוא בוטח שיש לו טענה לומר למה נכנס שם כגון לבקש תרנגולת או דבר אחר היין אסור אף בהנאה לפי שאין בזה נתפס כגנב שאפילו אם יראהו ישראל נוגע יוכל לומר שלא בדעתי נגעתי ובשם הר"ש מצאתי וז"ל ורבותי התירו כגון זה ואמרו בשם הקדמונים שפעם אחת נכנסו גוים למרתף ולמחר מצא פטסים סתומים והתירום ע"כ. ונשאלה שאלה לרבי (שמעון) [שמשון] בר אברהם ז"ל על ענין תפיסה אחרת שתפסו היהודים והוציאום מבתיהם ומנו שומרים גוים לעמוד בבתיהם עד שנתפשרו עם המושל שלהם והשיב על היינות שלהן אם נתפשו כלן ולא נשאר מישראל בבית והמפתחות ביד השומרים ודאי מישראל לא מרתתי אבל מן הפקיד מרתתי שלא מסר להם אלא שמירת מפתח מכל מקום כיון שהחביות המלאות מצאום חסרות עם ברזות חדשות בחביות רגלים לדבר דלא מרתתי ושנתן להם רשות לפי שהיו מזונותיהם של ישראל אך אותן חביות שלפי ראות עיניהם מצאום כאשר הניחום יש סמך להתיר מהא דתניא בתוספת' דטהרות [פ"ח] המניח כליו בחלונות של אוליירין (פי' חלונות שמשמשין בהם בני אדם) ונעל וחתם אע"פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור וקתני בסופא וכן ליין נסך. והכי נמי תניא התם גבי עוטן זתים בפני עם הארץ ואמרינן בפרק השוכר [למימרא] דטהרות אלימי מיין נסך. אמנם במקומות שחפרו לבקש ממונות טמונים שהורגלו לבקש גם בחביות כמו שעשו בכמה מקומות אמרי' דודאי בדקו ומשמשי במקלות דרך פי החביות אם יש שם מעות ותכשטי זהב וכסף החביות הפתוחות אסורות הסתומות מותרות ואפילו סתימת כל דהוא דתניא בתוספת' חותם שאמרו אפילו טיט ואפילו קיסם. וזה דבר פשוט שאם היה פותחו גוי למשמש מקל בתוכו לא היה חושש לחזור לסותמו כלל כלל. והא דתניא בתוספתא דע"ז [פ"ח] המשלח חביות של יין ביד כותי ושל ציר ושל שמן ושל חומץ ושל דבש אם היה מכיר בחותמו מותר ואם לאו אסור פי' משום אורחא דמילתא נקט כותי שהרי אינו אוסר יין במגע עד שבא ר' מאיר וגזר עליהן כדאיתא בפ"ק דחולין [ו' ע"א] ודרך לשלוח בידו אלא שצריך חותם משום דחשידי לאחלופי ובעינן שיכיר חותמו ויש לחלק בין משלח למפקיד בביתו ומכל הדברים האלה תדמי מילתא למילתא וזאת הנראה בעיני ותן לחכם ויחכם עוד עכ"ל. בין כך ובין כך תינוק הנמצא בין החביות היין מותר.
<h2>דף ע:</h2>
גדוד הנכנס במדינה דרך שלום כל החביות פתוחות בחנויות אסורות והסתומות מותרות. ובשעת המלחמה אם פשט הגדוד במדינה ועברו בין פתוחות בין סתומות מותרות לפי שאין להם פנאי לנסך.
תשובת שאלה לרשב"א ז"ל על גנבים שנכנסו בבית ויש בו חביות פתוחים ורוב (שוורי) העיר גוים אם באותו בית שהיין בתוכו נכנסו אסור לפי שזה ספק מגע וכל שהחביות פתוחות [אסורות] וכמו שנכנסו לגנוב מה שבבית כך גונבין ושותין ואינו דומה לבולשת דאין להם פנאי לנסך אבל גנבים שאין אדם מרגיש בהן גונבין ושותין ומנסכין אבל אם נסתפקו אם נכנסו באותו בית ממש או לא אפילו חביות פתוחות מותרות שזה ספק ביאה וקיימא לן בהא דאינה אלא דרבנן כר' אליעזר דמתניתין דאמר ספק ביאה טהור עכ"ל.
